משה בייסקי נולד בכפר דז'יאלושיצה (Działoszyce) שליד קרקוב בפולין בשנת 1920. בנעוריו הצטרף לתנועת נוער ציונית שתיאמה את עלייתם של יהודי פולין למנדט הבריטי בפלסטינה. למרבה הצער, הוא לא הצליח לעזוב עם חבריו בגלל מחלת לב שסבל ממנה ובגלל פלישת הגרמנים לפולין ב-1939.
ב-1942 גורש רוב יהודי קרקוב למחנות ריכוז ומשפחת בייסקי נעקרה. משה, עם אחיו אורי ודב, גורשו לפלאשוב, מחנה ריכוז הממוקם בפאתי קרקוב. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקרקוב חיו 60,000 יהודים. לקראת 1945, כמעט כולם גורשו לאושוויץ או לפלאשוב. לילה אחד, משה עשה ניסיון בריחה מהמחנה, הצליח לחמוק משומרי המחנה ולעבור דרך הגדר. כבר בחוץ, חיפש מחסה אצל שכניו לשעבר, אשר ילדיהם היו ידידיו וחבריו בבית הספר. משפחה זו פחדה להיתפס על ידי הנאצים וסירבה לבקשת המחסה. ביאושו, בייסקי חזר לפלאשוב.
"הם נראו רק כשלדי אדם. כשחזרתי למחנה אני זוכר היטב איך הם גררו את עצמם ונשענו זה על זה. אני מקווה שאף אחד לא יצטרך לראות מחזה כזה שוב. הם היו קרוב ל-100..."
למזלם של משה ושני אחיו, הם נכללו ברשימת המיועדים לעבוד בבית החרושת של אוסקר שינדלר. לאורך המלחמה משה יצר חותמות גומי הנושאים את סמל המשטר הנאצי, וכמו כן תעודות ודרכונים מזויפים בהם נעזר שינדלר להברחת יהודים אל מחוץ לפולין. בבוא היום, במאי 1945, שלושת האחים בייסקי שוחררו על ידי הצבא האדום הסובייטי. לאחר המלחמה עלה משה לישראל ולמד לקבלת תואר בעריכת דין. מעטים ידעו שמשה היה ניצול שואה לפני שהעיד במשפט אייכמן ב-1961. בעדותו, בייסקי מסר תיעוד מרגש על התנאים ששררו במחנה פלאשוב ודיבר על היאוש וחוסר העונים הנוראיים של האסירים היהודים במחנה. בערוב ימיו, מונה משה בייסקי לשופט בג"ץ בישראל וליו"ר ועדת חסידי אומות העולם שליד "יד ושם". במשך שנים רבות נשאר בייסקי מיודד עם אוסקר שינדלר וב-1974 נשא לכבודו הספד מרגש. מקור: יד ושם
