ארנולד ארלנגר נולד ב-1916 באיכנהאוזן שבגרמניה, בן לקצב ששירת במלחמת העולם הראשונה. בגיל 13, מאחר שהוריו לא היו יכולים להרשות לעצמם לשלוח אותו לבית הספר, ארנולד מצא עבודה במפעל. לאחר מכן, ב-1935, הנאצים הטילו את חוקי נירנברג. אחותה פוטרה מהעבודה ונאסר על המשפחה לעסוק בפעילויות חברתיות, אתלטיות או תרבותיות. אחרי ליל הבדולח, ארנולד ניצוד יחד עם עוד 30,000 גברים ונשלח למחנה הריכוז בוכנוולד. הוא שוחרר זמן קצר לאחר מכן, בתנאי שיעזוב את גרמניה תוך שלושה חודשים. ארלנגר יצא מהמדינה והגיע להולנד בפברואר 1939. שם עבד כנפח בחווה. באמצע שנות הארבעים נכבשה הולנד בידי הגרמנים אחרי יום אחד של ההפצצות של חיל האוויר הגרמני.
"יש לי את המספר צרוב על זרועי, בכל המחנות היה לנו מספר והפסקנו להיות בני אדם. רק באושוויץ צרבו לך אותו על הזרוע. במחנות האחרים שמו לך המספר על המדים או על לוחית תלויה בשרוך סביב הצוואר."
ארלנגר נעצר ונשלח למספר מחנות ריכוז. יעדו הראשון היה מחנה העבודה אומן. שם אולץ להופיע לפני קצינים גרמנים ולסבול מהתעללות. התחנה הבאה במסע האיום הייתה בונה-מונוביץ, מחנה משנה של אושוויץ. שם הוא עבד בשדות ועבד כרתך. מאוחר יותר נשלח למחנה ריכוז פלוסנבורג, שם נאלץ לבצע עבודות אפילו קשות יותר. פלוסנבורג שוחרר באפריל 1945. ארלנדר היה אחד משני האנשים היחידים מהכפר שלו ששרדו את השואה. אחרי המלחמה ארלנדר חזר להולנד, שם התחתן לאישה יהודיה שהתאלמנה בשואה. בסך הכול, יותר מעשרים וחמישה מהדודים והדודות שלו נספו בשואה. לימים עזב ארלנגר את אירופה והשתקע באוסטרליה. שם כתב את סיפור חייו ובחר לו את השם Choose Life (לבחור בחיים). בסיפורו הוא מתאר את חוויותיו במשך השואה וכיצד היכולת לעבוד עשויה להוות הבדל בין חיים ומוות. פעם שבר את ידו במחנה עבודה בונה-מונוביץ, אבל המשיך לעבוד אף שלא יכול היה להחזיק כלים ביד. מקור: ועדות האירוח היהודי (JHC) מלבורן
