במהלך שנות והשלושים, היה כיסוי עיתונאי נרחב על גרמניה הנאצית, לרבות על התייחסותם ליהודים. במשך המלחמה, ממשלות גולות קיבלו ושידרו דוחות מעדים וניצולים שפירטו את גודל האירועים בעת התרחשותם, ופורסם רבות עלים, על פי רוב באהדה. בעוד שזוועות הנאצים קיבלו כיסוי נרחב, רוב העיתונים הראשים לא פרסמו על הרדיפה והרצח ההמוני בעיקר של היהודים, אלא שהעבירו את הנושא למאמרים קצרים בעמודים פנימיים.
המחקר מראה שבבריטניה ובארצות הברית העיתונים "האיכותיים" סיקרו את המפלגה הנאצית מאז התפרצותה בבחירות 1930 ודאגו שקוראיהם יידעו היטב על מה שהתרחש בגרמניה בין 1933 ו-1939. עם זאת, הכיסוי האחראי היה צריך להתמודד מול גישות ודעות קדומות שהפגינה אמצעי התקשורת האחרים. אפילו יותר מאוחר, ב-1938, הדיילי מייל פרסם מאמר שכותרתו היה "יהודים גרמניים דולפים אל תוך המדינה הזאת". מקודם יותר באותו עשור, בעליו פרסם מאמר מערכת לשבח האיחוד הפשיסטי הבריטי.
במשך המלחמה, הופסק זרם המידע, אם כי הממשלות הגולות עם בסיס בבריטניה קיבלו דיווחים מהבית שתיארו את המעצרים והגירושים. מהממשלה הפולנית הגולה גם קיבלה והעבירה לממשלות אחרות ולמדיה מידע על הזוועות בגטאות ובמחנות. ב-30 ביוני 1942, הניו יורק טיימס דיווח מפיו הקונגרס היהודי העולמי, על פי מידע שהתקבל מהממשלה הפולנית בלונדון, "הגרמנים, טבחו יותר מ-1,000,000 יהודים מאז תחילת המלחמה."
מנגד, אמצעי התקשורת היהודית הבליטו את הדיווחים על הפשעים הגרמנים כנגד יהדות אירופה הן לפני השואה והן במהלכה.ההיסטוריון הישראלי יוסף גורקי זיהה באמצעי התקשורת היהודית 2,500 התייחסויות על סבל יהדות אירופה, שדיווחה לאורך כל המלחמה על פשעי הנאצים "ללא בפסקה ובדרך כלל על העמודים הראשונים".הוא מצטט דוגמאות של סיפורים שפורסמו בעיתונים יהודיים בארצות הברית, בריטניה והמנדט בפלסטינה-ארץ ישראל המתארים "ביזות ורציחות, הקמת גטאות, הרעבת אוכלוסיות הגטאות, שיעורי תמותה, מעשי טבח באזורי ברית המועצות שכבשוה הנאצים וכוונת הגרמנים להפוך את אירופה לJudenrein (נטולת יהודים)".
