השאלה באיזו מידה החברה הגרמנית הסכימה למדיניות הגזע הנאצית נתונה לדיון מעמיק. יש להבחין בין תקופת "עליית המפלגה הנאצית לשלטון" (1924–1933), התקופה לפני המלחמה (1933–1939) והתקופה שלאחר מכן במהלך מלחמת העולם השנייה. התמונה הכוללת היא שלפני עליית הנאצים לשלטון, ייתכן שהגרמנים לא הבינו לגמרי את התפקיד המרכזי שמילאה האנטישמיות באידאולוגיה הנאצית, מפני שהם דאגו להמעיט בחשיבותה כדי לזכות בבחירות. בתקופת הרייך שלפני המלחמה, מדיניות הגזע הואצה על ידי החברה וגם על ידי המשטר. נעשה ברור שבמהלך מלחמת העולם השנייה התפשטה המודעות על גורל היהודים בגרמניה ובמקומות אחרים. במהלך שלוש התקופות הללו גם השתנו העוצמה והמהות של האופוזיציה למשטר (וחומרת הענישה).
עד 1933 (תקופת ה"עלייה לשלטון"), התעמולה הנאצית כללה תמונות אנטישמיות אכזריות, אך המעיטה בתפקיד האנטישמיות בתחומים שנחשבו לא מועילים. המחקר גורס כי הגרמנים נהיו אנטישמיים כיוון שנהיו נאצים, ולא כיוון שהאנטישמיות הייתה עיקר מצע המפלגה הנאצית. אולם, במהלך 1933–1939, התקופה שלפני המלחמה, החברה האזרחית הגרמנית נקטה בצעדים משלה, הדירה והפרידה יהודים בדרכים שהתעלו על מדיניות המשטר ויצאה נשכרת כלכלית מהדרת היהודים מחיי הכלכלה. תיעוד מהגסטפו רומז שמקור רוב המעצרים בגלל הפרה לחוקי הגזע היה מידע שמסרו מלשינים לגסטפו, למרות שלא ניתן לדעת עד כמה מלשינים אלה פעלו כדי להסדיר טובות הנאה לעצמם או מתוך מניעים אידאולוגיים.
המודעות לגורל היהודים בגרמניה וב"מזרח" היה נרחבת במהלך מלחמת העולם השנייה, היות ומכתבים ותמונות מחיילים בפולין הכבושה ובברית המועצות הכילו תיאורים גרפיים של זוועות. גם שידורי התעמולה של בעלות הברית סיפקו פרטים על המתרחש, כפי שגם עשו קבוצות ההתנגדות כגון השושנה הלבנה במינכן. ההתעצמות ההדרגתית של נקיטת צעדים קשים נגד האופוזיציה מבית, הלכה יד ביד עם התחזקות ענישה לאירוח או סיוע ליהודים.
במונחי ההתנגדות למדיניות ולזוועות הגזעניות, העובדות החשובות ביותר נוגעות למבצעים הישירים שלהן.קיימות הרבה דוגמאות של חיילים ושוטרים שקיבלו "פטור" מפעולות הרצח אם הביעו חוסר רצון להשתתף בהן.לא נמצאה אף דוגמה של עונש שהוטל על מי שסירב לרצוח.
