ועידת ברמודה באפריל 1943 הייתה מפגש ממשלות ארצות הברית ובריטניה, שנועד לתת תשובה ללחץ הגובר על ממשל רוזוולט לנקוט פעולה נגד הרדיפה והרצח הגדלים והולכים של יהודי אירופה. בסתיו 1942, גרהרט ריגנר מהקונגרס היהודי העולמי מסר לרב סטיבן ווייס, מנהיג יהודי בולט בארצות הברית, ידיעות על תוכנית גרמנית לרצוח את יהודי אירופה. משרד החוץ האמריקאי אישר את הדברים בחוסר רצון, ווייס ארגן הפגנה במדיסון סקוור גרדנס בניו יורק והשתדל באופן אישי אצל הנשיא רוזוולט.
הוועידה עצמה, הייתה למעשה יותר תרגיל יחסי ציבור מאשר דיון מהותי באפשרויות ההצלה.ברמודה נבחרה כי הייתה מקום מרוחק, כדי למנוע כיסוי עיתונאי נרחב.כפי שקרה בוועידת אוויאן ב-1938, הוחלט בעוד מועד על סדר היום ולכן הוסרו אמצעים "רדיקליים" כמו הגדלת מכסות ההגירה לארצות הברית או למנדט בפלסטינה-ארץ ישראל.הנציגויות אף סירבו לדון על שליחת חבילות לאסירים במחנות.במקום זאת, הם דנו על החיית ועד הפליטים הבין-ממשלתי, גוף שהוקם באוויאן כדי לנהל משא ומתן עם ממשלת גרמניה הנאצית – למרות שבשנה השלישית למלחמה לא היה צד כדי לנהל משא ומתן עמו.הוועידה לא השיגה דבר.
