הפתרון הסופי לשאלת היהודים" היה המונח בלשון נקייה ששימש לשלטונות גרמניה הנאצית כדי לכנות את התוכנית השמדת יהודי אירופה. השימוש החשוב ביותר במונח במובן זה היה בתזכיר מאת [הרמן גרינג] אל [ריינהרד היידריך] מיום 31 ביולי 1941, שבו היידריך התבקש להכין "תוכנית כוללת של אמצעים ארגוניים, מעשיים ופיננסיים התחלתיים הדרושים לביצוע הפתרון הסופי המיוחל לשאלת היהודים".
היישום והתאום של הפתרון הסופי התחילו ב-20 בינואר 1942 בישיבה של קצינים בכירים מהאס אס ופקידי ממשל גרמניים ממשרדי ממשלה ורשויות שונים, בפרוור הברלינאי ונזה. הישיבה נועדה תחילה לדצמבר 1941 אבל בוטלה עקב הצהרת המלחמה על ארצות הברית מפי היטלר.
[הרמן גרינג: גרינג היה טייס קרבי במלחמת העולם הראשונה שהצטרף לנאצים ב-1920 לאחר ששמע נאום של היטלר. ב-1933 הוא היה דמות מרכזית במפלגה הנאצית ומילא כמה תפקידים. הוא ידוע היטב מתפקידו כמפקד הלופטוופה (חיל האוויר) וכמנהל התוכנית הארבע-שנתית לשיקום כלכלת גרמניה כדי שתוכל להרשות לעצמה להילחם במלחמה. ככל שהרייך השלישי התפתח, גרינג הפך אובססיבי לכבוד, לתארים ולמדים, ובו בזמן פיתח בהדרגה התמכרות לסמים. הוא היה מטרה לבדיחות בזמן המלחמה בגרמניה, במיוחד אחרי שלעג לבעלות הברית שלעולם לא יהיו מסוגלות להפציץ את ברלין.
כנאשם בכיר במשפט נירמברג הראשון, גרינג החזיר לעצמו הרבה מיכולותיו המוקדמות כיוון שנאלץ להיגמל מסמים במהלך השבי. גרינג גרם לפרקליט האמריקאי רוברט ה. ג'קסון להיראות בלתי תכליתי כאשר חקר אותו, והעורך הדין הבריטי סר דיוויד מקסוול-פייף היה צריך לקרוא לו לסדר. בית המשפט דן אותו למוות אך גרינג התאבד בהרעלה שעות אחדות לפני ביצוע גזר הדין.]
[ריינהארד היידריך: היידריך, יליד 1904, הצטרף לאס אס ב-1931 ובמהרה נהיה לראש ה-אס דה (שירות הביטחון), והיה אחראי על האבטחה הפנימית של המפלגה. לאורך שנות השלושים קיבל היידריך עוד ועוד תחומי אחריות משטרתיים ונהיה לראש הגסטפו (המשטרה החשאית) ב-1934. ב-1936 צירף לתיק שלו את האחריות על משטרת הביטחון וב-1939 נהיה ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך עם אחריות על כלל הפונקציות המשטרתיות בגרמניה הנאצית. בקיץ 1941, הוטל על היידריך האחריות על "הפתרון הסופי לשאלת היהודים" והוא זימן את ועידת ונזה בינואר 1942. עם מינויו לנהל את הפרוטקטורט הגרמני על בוהמיה ומורביה בספטמבר 1941, היידריך דיכא באכזריות את ההתנגדות הצ'כית וכמו כן פיקח על גירוש היהודים מאדמות צ'כיה. מדיניותו להשכנת שלום והזלזול בביטחונו האישי הובילו לרציחתו על ידי סוכנים צ'כים בתמיכה בריטית, שתקפו אותו בפרג במאי 1942: הוא מת ב-4 ביוני 1942 מזיהום שנגרם בשל פצעיו מההתנקשות.]
