חנה סנש הייתה אישה יהודיה הונגריה שהתנדבה לצנוח אל תוך אירופה הכבושה במרץ 1944 כדי לעזור בארגון ההתנגדות החמושה. היא נלכדה מיד אחרי הגעתה להונגריה והוצאה להורג בנובמבר 1944.
סנש נולדה ביולי 1921 למשפחה יהודית מתבוללת ועמידה בבודפשט. היא חוותה את האנטישמיות במהלך החינוך החילוני שלה, הפכה להיות ציונית ועלתה לפלסטינה-ארץ ישראל ב-1939. ב-1941 הצטרפה לקיבוץ שדות ים ליד קיסריה לאחר שסיימה בבית ספר חקלאי.
ב-1943 נגשו אליה אנשי הסוכנות היהודית וביקשו ממנה לעזור לתנועות ההתנגדות באירופה. היא סיימה קורס צניחה בינואר 1944 ובאמצע מרץ צנחה ביוגוסלביה הכבושה. היא נעצרה ביוני, כמעט מיד אחרי שחצתה את הגבול ההונגרי ונכלאה בבודפשט. על אף שהשלטונות עצרו את אמה, סנש סירבה להישבר ובמשפטה בנובמבר נשאה נאום לוחמני. היא נידונה למוות וסירבה להזדמנות האחרונה לבקש חנינה. היא הוצאה להורג בירייה ב-7 בנובמבר 1944 כאשר הייתה בת 23.
אחרי המלחמה, סנש הפכה לדמות מרכזית בפנתאון של מדינת ישראל החדשה. ב-1950 שרידיה הועברו מבודפשט להר הרצל בירושלים. מילות השיר "אשרי הגפרור" שכתבה ביוגוסלביה במאי 1944, מוכרים לדורות של ישראלים:
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד.
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
