שמול ציגלבוים (1895–1943) היה פוליטיקאי סוציאליסטי פולני יהודי וחבר הממשלה הפולנית הגולה, שהתאבד בלונדון במאי 1943, כמחאה על חוסר המעש של בעלות הברית לנוכח השמדת יהדות אירופה בידי הגרמנים ובמיוחד לנוכח דיכוי ההתקוממות בגטו ורשה.
ציגלבוים נולד למשפחה ענייה ממעמד הפועלים במחוז לובלין שבמזרח פולין, והיה אחד מבין עשרה ילדים. בתחילת מלחמת העולם הראשונה המשפחה עברה לעיר צ'לם וב-1917 ציגלבוים ייצג את העיר בוועידה הראשונה של איחוד כללי של פועלים יהודיים – הידוע יותר בשם בונד. ב-1920 התבקש לעבור לוורשה כדי לפתח את הפעילות הפוליטית שלו. ב-1924 הפך לחבר הוועד המרכזי של הבונד, תפקיד בו החזיק עד מותו. ב-1936 נשלח ללודג' מטעם הבונד וב-1938 נבחר למועצת העיר.
בתחילת המלחמה השתתף ציגלבוים בהגנת ורשה. כאשר הגרמנים דרשו בני ערובה מהעיר, ציגלבוים התנדב להיות אחד מהם. כשהשתחרר הפך להיות חבר ביודנראט, אבל חברי בונד אחרים דאגו שיעזוב, מחשש להשלכות מהתנגדותו הקולנית למדיניות יצירת הגטאות. תחילה מצא מחסה בבלגיה אבל הפלישות ב-1940 אילצו אותו לברוח קודם לצרפת ואחר כך לארצות הברית. ב-1942 עבר ללונדון.
ממרץ 1942, הוא והציוני איגנסי שברצבארט היו שני החברים היהודים בממשלה הפולנית הגולה בלונדון. מאוחר יותר באותה שנה, ציגלבוים פרסם את העלון "עצרו אותם עכשיו: הרצח ההמוני של יהודים בפולי", אבל זכה לתשומת לב מעטה. בדצמבר נפגש עם הבלדר המחתרתי הפולני יאן קרסקי שהעביר תיעוד שנאסף על ידי קבוצת הארכיונים המחתרתית עונג שבת מתוך גטו ורשה. ציגלבוים דיבר בשידור ציבורי של ה-BBC שבו דרש לנקוט פעולה כדי לגמור עם "הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית".
ארבעה חודשים לאחר מכן, ב-19 באפריל 1943, התקיימה פתיחת ועידת ברמודה באותו יום שבו התחילה ההתקוממות בגטו ורשה. בתחילת מאי נודע לציגלבוים, שכבר התייאש מחוסר המעש מצד בעלות הברית, על מותם של אשתו ובנו הבכור בגטו ורשה. ב-11 במאי שלח מכתב לנשיא הפולני רצקייביץ' ולראש הממשלה ולדיסלב סיקורסקי, ובו ביקר את חוסר המעש של בעלות הברית והממשלה הפולנית. אחר כך התאבד. גופתו נשרפה על פי בקשתו כאקט של מחאה. בנו יוזף ששרד אחריו, קיבל את אפרו ממחסן משרפת גולדרס גרין שבלונדון בשנת 1959. מאחר שהקהילה היהודית סירבה להתיר את הטמנת אפרו, הוא הובא לארצות הברית ונטמן בצפון מדינת ניו יורק ב-1961.
ציגלבוים נזכר באנדרטה בוורשה ובלוחות זיכרון בלונדון ובחלם.באנדרטה בלונדון מצוטט המכתב האחרון שלו:"איני יכול להישאר בשקט ואיני יכול להמשיך לחיות בעוד ששארית יהדות פולין, אותה אני מייצג, נרצחת".
