מחנה ריכוז היה מוסד שפותח בגרמניה הנאצית כדי לכלוא אויבים ומתנגדים פוליטיים. לעתים קרובות מוקמו המחנות בפרוורי ערים גדולות, והיוו סימן גלוי לרצון המשטר הנאצי להשתמש באלימות ובטרור, ושימשו להפחדה ולהשתקה של כל אופוזיציה אפשרית. אסירי מחנות הריכוז הוחזקו בתנאים תת-אנושיים והיו נתונים לעינויים, להרעבה ובמחנות אחדים אך לניסויים רפואיים.
הראשון מבין המחנות האלה הוקם בדכאו, קרוב למינכן בבווריה, במרץ 1933. בשנים הראשונות של המשטר, האסירים היו קומוניסטים, סוציאליסטים, סוציאל דמוקרטיים, עדי יהוה, הומוסקסואלים, פושעים ואחרים שהנאצים החשיבו לסוטים.
לאחר פוגרום ליל הבדולח בנובמבר 1938, ניצודו כ-30,000 יהודי גרמניה ואוסטריה ונכלאו במחנות ריכוז. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, שלטונות גרמניה הרחיבו את רשת מחנות הריכוז. הרשת כללה מחנות לעבודות כפייה (כגון *נוינגאמה* בגרמניה) שנועד לנצל את עבודת האסירים לטובת האס אס, מחנות מעבר (כגון *וסטרבורק* בהולנד) שנועדו להקל את גירוש היהודים, ומחנות השמדה כגון *טרבלינקה*, שכמעט לא הייתה בהם תשתית מלבד תאי גזים, מגורים לאס אס ומתקנים למיון חפציהם של הנרצחים.
