פרימו לוי (1919–1987) היה כימאי איטלקי שגורש לאושוויץ בפברואר 1944 אחרי שנפל בשבי בעת פעולה כפרטיזן. מתוך 650 האנשים בטרנספורט שלו, רק 96 לא נשלחו לתאי הגז מיד לאחר ההגעה: מה-96 שנרשמו במחנה רק שלושה שרדו.
שוחרר לוי שוחרר בינואר 1945 על ידי הצבא האדום, לאחר שנה במחנה אושוויץ מונוביץ. הוא לא נלקח לצעדות המוות האחרונות משום שהנאצים סברו שהוא והאחרים שנשארו מאחור ימותו עוד לפני שיגיע הצבא האדום, מי במחלה ומי בגלל תת תזונה.
אחרי השחרור, לוי שהה זמן מה באתר מחנה אושוויץ כדי להחלים, בטרם יתחיל את המסע הארוך בחזרה לביתו בטורינו, שם הוא חי עד סוף ימיו.
אחרי חזרתו, לוי כתב ספר על חוויותיו באושוויץ; הספר נקרא [הזהו אדם?] והוא פורסם ב-1947, אם כי בהתחלה לא זכה להרבה תשומת לב. מהדורה שנייה פורסמה ב-1958 והצלחתה הובילה לספר שני ב-1963: [ההפוגה] שבו הוא תיאר את החלמתו ואת חזרתו לטורינו. הוא המשיך לכתוב ספרים רבים נוספים, והאחרון היה השוקעים והניצולים, ב-1986. זמן קצר לאחר שסיים את הספר הזה, שבו כתב ניתוח וחשבון נפש על הישרדותו, לוי מת בנסיבות הרומזות אולי על התאבדות.
[אושוויץ 3-מונוויץ': היה מחנה לעבודות כפייה, בצמוד למפעל הכימי Bunawerke, שהוקם ב-1942 והתקיים עד שחרור מחנות אושוויץ בינואר 1945. מנובמבר 1943, הוא היה המרכז המנהלי של מחנות המשנה של אושוויץ הממוקמים במכרות ובמפעלים ברחבי דרום פולין.
העבודה הכפויה, שכללה את העדים-ניצולים המפורסמים אלי ויזל ופרימו לוי, שימשה בעיקר לבניית המפעל עבור תאגיד הכימיה הגרמני I.G. Farben. כיום האתר ריק, אם כי המפעל נשאר: אחרי המלחמה, המכונות נשלחו לברית המועצות, אך אחר כך הוחלפו על ידי ממשלת פולין.]
["הזהו אדם?" פורסם בארצות הברית בשם Survival in Auschwitz; "ההפוגה" יצא לאור באמריקה בשם The Reawakening]