סימון וייל (1927–2017), נולדה בניס שבצרפת, וניתן לה השם סימון ז'אקוב; היא גורשה לאושוויץ במרץ 1944 ומשם למחנה ריכוז ברגן-בלזן בגרמניה, שממנו שוחררה ב-15 באפריל 1945. אחרי חזרתה לצרפת, למדה משפטים והפכה לשופטת, וב-1974 מונתה לשרת הבריאות על ידי נשיא צרפת ואלרי ז'יסקר ד'אסטן.
לאחר מכן שירתה כיושבת ראש הפרלמנט האירופי מ-1979 עד 1982 ושוב כשרת הבריאות, הרווחה והמדיניות האורבנית בצרפת מ-1993 עד 1995.הנשיא עמנואל מקרון ספד לה לאחר מותה ב-30 ביוני 2017: "אנושיותה הייתה ללא פשרות, היא חושלה בזוועות שעברה במחנות, ונעשתה לבעלת ברית מתמידה של החלשים ביותר ואויבת מרה לכל פשרה עם הימין הקיצוני".