היהודים התנגדו לנאצים בדרכים שונות: פיזית, רוחנית ומוסרית.
בגטאות ומחנות רבים הייתה התנגדות מזוינת. הדוגמה המפורסמת ביותר התרחשה באפריל-מאי 1943 כאשר מעט היהודים הנותרים בגטו ורשה החזיקו מול הגרמנים במשך חודש כמעט. יהודים אחרים הצטרפו לפרטיזנים וקבוצות התנגדות אחרות לרוחב אירופה הכבושה ולחמו נגד הנאצים.
הייתה גם התנגדות רוחנית. היהודים במחנות ובגטאות סירבו לאפשר לנאצים ליטול מהם את צלם האנוש, דהיינו לקחת מהם את האיכויות ואת התכונות שגרמו להם להרגיש מתורבתים. לכן, כאשר השלטונות הגרמנים אסרו על היהודים בגטאות לחנך את ילדיהם, הם קיימו לימודים בסתר. היהודים גם ארגנו תפילות מחתרתיות בשבת, ביום הכיפורים ובחגים יהודיים אחרים.
לבסוף, היהודים בגטאות והמחנות תמכו זה בזה רגשית ומוראלית, אפילו בתאי הגזים. סופר הרבה על יהודים ששרו שירים לאומיים ודתיים כשהובלו למוות, ועל הורים המנחמים את ילדיהם ליד בורות הירי.
