השואה הייתה הניסיון שעשתה גרמניה הנאצית, בעלות הברית שלה ומשתפי פעולה אחרים לרצוח את יהודי אירופה. הרדיפה והדיכוי השיטתיים והבירוקרטיים, בחסות המדינה ובארגונה במהלך שש שנות מלחמת העולם השנייה הובילו למותם של ששה מיליון יהודים אירופיים מכל רחבי היבשת.
רדיפת היהודים בגרמניה התחילה ב-1933, כמעט מיד אחרי שהנאצים עלו לשלטון. אולם, הרצח ההמוני והשיטתי של יהודים התרחש במשך מלחמת העולם השנייה. מעשה זה התחיל בהקמת גטאות וירי המוני ביהודים במרכז אירופה ובמזרחה. לאחר מכן, בין 1941 ל-1945, התחילו הגירושים למרכזי השמדה כגון אושוויץ, טרבלינקה ובלזץ, תחילה ממקומות בפולין הכבושה ואחר כך מכל רחבי אירופה הכבושה. הנאצים כינו את השלב הזה ברצח השיטתי בשם הפתרון הסופי של השאלה היהודית.
עם זאת, בברית המועצות היהודים נרצחו בעיקר באמצעות ירי המוני: כמעט שליש מנספי השואה נהרגו במקום מגוריהם או בקרבתו בלי שיסיעו אותם לגטאות או למחנות. אך הנאצים לא הגבילו את עצמם לחיפוש יהודים באירופה בלבד: יהודים מטריפולי גורשו לברגן-בלזן יהודים ואחרים מבנגזי נשלחו למחנה עבודה באוסטריה.
