יעקוב "ג'קי" הנדלי נולד ב-1928 בסלוניקי שביוון למשפחה עשירה בת שש נפשות. אביו שלמה היה שותף בעסק מצליח בתחום חומרי בניין, וכפי שעשו רבים מהקהילה הספרדית הגדולה, משפחתו של יעקב דיברו לדינו בבית. ב-8 באפריל 1941, הצבא הגרמני פלש לסלוניקי ועסקיו עוקלו. תחילה הנאצים הודיעו למשפחתו של יעקב שהם יעברו לקרקוב שבפולין. במקום זאת, ב-1943 נלקחו בכוח לגטו סלוניקי לשבועיים ולאחר מכן גורשו לפולין בקרון בקר יחד עם שמונים וחמישה אנשים נוספים. באביב 1943, האס אס גירשו כ-56,000 יהודים מסלוניקי לאושוויץ, ומתוכם שרדו רק 2,000.
"כשהרכבת נעצרה, הם לקחו ילדות בנות ארבע עשרה או חמש עשרה, ילדות יפות, והביאו אותן לקרון הגרמנים. לפעמים ראינו אותן מגואלות בדם, או כשסילקו את הגוויות שלהן, הכל בתוך שמונה ימים. והקרון האחרון היה מיועד לגוויות בלבד. הכל נלקח בחשבון."
משפחת הנדלי הגיעה לאושוויץ ב-14 באפריל 1943. זאת הייתה הפעם האחרונה שיעקוב ואחיו ראו את הוריהם ואת אחיותיהם בחיים. כפי שעשו לאסירים אחרים מסלוניקי, יעקוב ואחיו נלקחו לעבוד במחנה למרות שלא יכלו לתקשר עם השומרים ועם האסירים האחרים מפני שלא דיברו פולנית, גרמנית או יידיש. אחרי מותם של שני אחיו, נשלח למטבח לשטוף קערות מרק יחד עם המתאגרף היווני ג'קו רזון. בינואר 1945, האסירים נשלחו לצעדת המוות מאושוויץ לברגן-בלזן. יעקוב הבחין שהכביש המושלג היה מוכתם בדמם של אלה שנרצחו קודם לאורך הכביש. לאחר צעדה של עשרות קילומטרים, הקבוצה הגיעה למחנה גלייביץ' ושם שוכנו על משאיות פחם פתוחות ללא מזון או שתייה, ומשם נלקחו לדורה-מיטלבאו. בסופו של הדבר הגיעו לברגן-בלזן ושם יעקוב נכלא שוב. הוא נשאר אסיר שם עד שהבריטים שחררו את המחנה ב-15 באפריל 1945. זמן קצר לאחר שחרורו נודע לו שכול משפחתו נספתה בשואה. ב-1947 הנדלי עלה לישראל. שם התנדב לחטיבת מח"ל ולחם במלחמת העצמאות בישראל. מקור: יד ושם
