וול דיב היה השם שניתן לVelodrome d’Hiver (מסלולי האופניים החורפיים). במקום הזה בפריז רוכזו בין 7,000 ל-13,000 יהודים זרים וחסרי נתינות בעקבות המצודים ברחבי העיר שביצעו ב-16-17 ביולי 1942 המשטרה הצרפתית ופקידי ממשל צרפתיים. חמישה ימים מאוחר יותר, העצורים הועברו למחנות מעבר ומשם לאושוויץ, איפה שהרוב המוחלט שלהם נרצחו.
האמצעים נגד היהודים בצרפת החריפו ב-1942. במאי, היהודים אולצו לענוד טלאי צהוב, וביוני האס אס תיאמו עם פקידי ממשל צרפתיים מסעות ציד ברחבי המדינה. רנה בוסקה, מפכ"ל משטרת צרפת, ולאוי דרקייה דה פלפואה, הנציב לעניינים יהודיים בממשלת וישי, היו מעורבים בהכנות והבטיחו את הסכמת הגרמנים לשינוי תאריך מסעות הציד מיום הבסטיליה (14 ביולי) ל-16 ביולי. ב-13 ביולי, אמיל אנקן, מפקד משטרת פריז, שלח תוכניות פעולה מפורטות לprefecture [מטה המשטרה]. המשטרה קיבלה על עצמה את המשימה לצוד 28,000 יהודים באזור פריז, וקיבלה הוראות לדווח מדי שעה.
לקראת סוף יום ה-16 ביולי, משטרת פריז, פקידי ממשל צרפתיים וחברים במפלגה האנטישמית והפשיסטית Parti Populaire Francais, בהנהגת ג'ק דוריו, צדו מעל 11,000 אנשים, כולל 3,625 ילדים. מהם, 6,000 נשלחו מיד למחנה המעבר בדרנסי. האחרים הוחזקו בוול דיב במשך חמשת הימים שלאחר מכן. אומדנים מסוימים גורסים שמספר העצורים הכולל הגיע ל-13,000.
בתוך הוול דיב, תקרת הזכוכית נאטמה ונצבעה בצבע כחול בהתאם להוראות ההאפלה בתוקף, וזה גרם לעליה גדולה של הטמפרטורה בחום הקיץ. ללא סניטציה נאותה וללא מזון ומים, מלבד האספקה מהצלב האדום וארגון הקוואקרים, התנאים בתוך המתקן הורעו במהירות. שרה ליכטשטיין-מונטרד, בת 14 באותה העת, תיארה את התנאים בטלוויזיה הצרפתית ב-2017: "כבר היו כ-5,000 אנשים בפנים. זה היה איום. הייתה המולה נוראה. הילדים רצו בכל מקום, אבל ההורים ישבו בשקט ביציעים. היה ריח מגעיל. תאי השירותים המעטים מיד נסתמו. ראיתי מבוגרים עושים את צורכיהם בכל המקום."
כעבור חמישה ימים העצורים נשלחו למחנות המעבר דרנסי, פיטיוויה ובונה-לה-רולנד.המבוגרים נפרדו מהילדים ונשלחו לאושוויץ.כמה חודשים לאחר מכן 3,000 הילדים גורשו לאושוויץ ונרצחו.בסך הכל, כ-77,000 יהודים מטריטוריית צרפת נרצחו במחנות ריכוז ובמרכזי הריגה.
