[דכאו], מחנה הריכוז הראשון בגרמניה, נפתח אחרי מינוי היטלר לקנצלר ב-1933 ובמקור נכלאו בו אסירים פוליטיים. המחנה גדל במהירות ושימש דוגמה למחנות ריכוז עתידיים ברחבי אירופה.
מחנות ריכוז אחרים לפני 1939 היו [בוכנוולד, [ראוונסבריק], זקסנהאוזן] ודורה-מיטלבאו בגרמניה, ומאוטהאוזן באוסטריה
במהלך המלחמה הוקמו מחנות ברחבי אירופה הכבושה על ידי הנאצים: טרזינשטאדט או טרזין בצ'כוסלובקיה, שטוטהוף וגרוס-רוזן בפולין, ווסטרבורק בהולנד ודרנסי בצרפת.
מחנות המוות הראשיים, שבהם נרצחו יותר מ-3,000,000 יהודים, היו אושוויץ-בירקנאו, בלז'ץ, חלמנו, מיידנק, טרבלינקה וסוביבור, כולם ממוקמים בפולין הכבושה על ידי גרמניה.
בסוף המלחמה, מחנה ברגן-בלזן, שנועד במקור לשמש כמחנה מעבר לאסירים מיוחסים, התרחב עד שנהיה למרכז לקליטת יהודים שהועברו מרחבי אירופה אל מעבר להישג ידם של הכוחות המתקדמים של בעלות הברית. בסתיו ובחורף 1944–1945 הובאו לשם אסירים מאושוויץ וממחנות רבים אחרים, לעתים קרובות בצעדות מוות, ואוכלוסיית המחנה גדלה מעבר לקיבולת המתוכננת, פחות מ-10,000 אסירים. בעת השחרור על ידי הבריטים, החיילים גילו 60,000 אסירים מורעבים וגוססים ממחלות, בין אלפי גופות שלא נטמנו.
[דכאו: מחנה הריכוז הנאצי הראשון, הוקם ב-1933 עבור מתנגדים למשטר. הפך להיות מרכז אימונים של האס אס ומחנה ריכוז "לדוגמה".
הורחב ב-1937 ונשאר פעיל עד 1945. תנאי מחיה אכזריים, עבודות כפייה וניסויים רפואיים, כולם תרמו למספר מתים שההיסטוריונים עדיין לא הצליחו לחשב. בזמן המלחמה מתו כאן 28,000 אסירים לפחות, אשר רבים מהם פונו לשם בצעדות המוות. המחנה שוחרר על ידי הצבא האמריקאי ב-29 באפריל 1945.]
[ראוונסבריק: הוקם ב-1939. ראוונסבריק היה מחנה שנועד כמעט בבלעדיות לנשים בלבד. המחנה היה ממוקם כ-80 קילומטר צפונית לברלין. על אף שהתחיל מטרנספורט של 900 נשים בלבד, ב-1942 האוכלוסייה גדלה ל-10,000: בינואר 1945 אוכלוסיית המחנה הייתה מעל 50,000.
האסירות באו מיותר מ-30 מדינות, ונעצרו ממגוון סיבות. מתנגדות פוליטיות, "א-סוציאליות", עדי יהוה, "עצלניות" ומפרות חוקי הגזע הוחזקו עם אסירות פליליות יחד. כל הקבוצות הללו נאלצו לבצע עבודות כפייה: בסוף המלחמה הפך המחנה למרכז מנהלי של יותר מ-40 מחנות משנה. גם הניסויים הרפואיים והניצול המיני היו היבטים מרכזיים של החיים ברוונסבריק. באפריל 1945, שומרי האס אס אילצו 20,000 נשים ללכת בצעדת מוות, לקראת שחרור המחנה בידי הצבא האדום ב-29–30 באפריל 1945.]
