האנטישמיות התקיימה בכל מדינות אירופה במידה מסוימת. אולם, הגרסה הנאצית של האנטישמיות שילבה בין שלושה סוגים של אמונה אנטישמית: האנטישמיות הנוצרית המסורתית, ההתנגדות הכלכלית והלאומית למתן חופש ליהודים ולשילובם בחברה, ואנטישמיות גזענית המבוססת על מושג ה"דם". קיום אמונות אלה היו אחראים בחלקם על הטלת חוקים נגד יהודים בהונגריה לפני הפלישה הגרמנית ב-1944, המדיניות האנטישמית של ממשלות פולין מלפני המלחמה ורצון פקידי הממשל במערב אירופה לזהות את היהודים ולרכז אותם לקראת גירושם.
במשך מאות בשנים תיארה הדת הנוצרית את היהודים כ"רוצחי ישו" שסירבו לשמוע על "אמת" הבשורה. נאסר על יהודים לשאת תפקידים ציבוריים, הם הותקפו פיזית ונרצחו. הפוגרומים היו נפוצים, במיוחד בסביבות חג הפסחא, כאשר סיפור הצליבה (והחזרה לשתיית אלכוהול אחרי תקופת האיסור במשך התענית הגדולה שלפני הפסחא) היה לעתים קרובות הניצוץ שהצית את המהומות. גם לאחר הרפורמציה, הכנסייה הפרוטסטנטית המשיכה עם שנאת היהודים: מרטין לותר הטיף נגד היהודים ונגד "העיוורון והלב המרושע שלהם".
החפיפה בין חג הפסחא וחג הפסח הקלו לזהות את היהודים: במשך מאות שנים נפוצה עלילת הדם, שלפיה יהודים חוטפים ילדים נוצרים ומשתמשים בדמם לייצור מצות.
המהומות ביורק ב-1190 היו דוגמאות טיפוסיות של אלימות נגד יהודים בתקופת מסעי הצלב. ב-1290, ציווה אדוארד הראשון לגרש את כל היהודים מאנגליה: הם לא חזרו עד למאה השבע עשרה. הרבה מדינות אחרות פעלו באותו האופן במשך כמה מאות שנים לאחר מכן. האנטישמיות הנוצרית הייתה נפוצה בערים ובכפרים של מזרח אירופה, שאליהם פלשו הנאצים ב-1939–1941, בפרט בשטחים שבמאה התשע-עשרה השתייכו לאימפריה הרוסית.
עם "ההשכלה", הופיעה צורה חדשה של שנאת יהודים. בימי הביניים היהודים באירופה אולצו להתגורר באזורים הקרויים גטאות. כשהאמונה הדתית הוחלפה באמונה באנושות ובזכויות אוניברסליות. קהילות יהודיות רבות הורשו לצאת מהגטאות, ויהודים התחילו להתגורר ולעבוד בקרב האוכלוסייה הלא יהודית. הודות לאהבת הספר בתרבות היהודית, ובשילוב עם האילוץ שהוטל על היהודים לעבוד בעיסוקים מסוימים כגון הלוואת כספים, יהודים רבים נעשו מוכשרים ביותר לשגשג בעידן המודרני, והצלחתם הגבירה את הטינה כלפיהם. בעידן הלאומנות ולאור התנגדותם להתבוללות, הצלחתם וזהותם הבינלאומית נראו חשודות. עם הזכות להצביע, היהודים קיבלו השפעה פוליטית במדינות רבות במערב אירופה, והשפעתם הזאת הובילה לחשש ולשנאה.
זרמי שנאת היהודים הקיימים השתלבו עם האמונות הנפוצות במאה התשע עשרה שיש הבדלים ביולוגיים בין הגזעים, והשתלבו גם עם רעיון הדרוויניזם החברתי – האמונה שרק אומות חזקות וטהורות ישרדו, ושהדרך להשיג זאת היא לעקר את "הלא מתאימים" ואפילו לרצוח אותם. האנטישמיות המודרנית ראתה את היהודים כאנשים עם נאמנויות זרות ומוטלות בספק למדינות-הלאום שלהם.
ראש עיר וינה מלפני מלחמת העולם השנייה, קרל לוגר, החזיק באמונה אנטישמית כזו וכמעט בוודאות הוא זה שהשפיע על אדולף היטלר הצעיר בזמן שגר בווינה.
האנטישמיות הנאצית כפי שהיטלר ביטא אותה בספרו Mein Kampf והתעמולה של הרייך השלישי נשענו על אלמנטים אלה. השואה בוצעה על ידי אנשים מכל אירופה שהושפעו במידה כזו או אחרת מאמונות אלה.
