דרכון שהונפק ללורה אופנהיימר, עליו הוטבעה האות "J" שמשמעה "Jude" (יהודייה). לכל הנשים הגרמניות היהודיות נוסף השם "שרה", בכפוף לחוק הגרמני (3 ביולי 1939). קרדיט לתמונה: מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, באדיבות הנס שטייניץ
פקידי ממשל גרמניים זיהו את היהודים תושבי גרמניה באמצעות הרשומות הרגילות שנעשות במדינות מודרניות. הם השתמשו בנתונים ממפקדי אוכלוסין, דוחות מס, רשימות חברים בבתי כנסת, רשומות של קהילות נוצריות (לגבי יהודים שהתנצרו), טפסים משטרתיים שגרתיים שמילוים חובה, תשאול בני משפחה ומידע שסיפקו שכנים ופקידי עירייה.
בטריטוריות הכבושות על ידי גרמניה הנאצית או בעלות בריתה ממדינות הציר, היהודים זוהו בעיקר באמצעות רשימות של חברי הקהילות היהודיות, מסמכי זיהוי אישיים, נתונים ממפקדי אוכלוסין שנתפסו, רשומות המשטרה ורשתות מודיעין מקומיות. חוקי הגזע הגרמנים זיהו כ"יהודי" את כל מי ששלושה מתוך הסבים וסבתות שלו היו יהודים, בלי קשר לזהות הדתית שלו. ההתנצרויות החל משני דורות אחורה הוכרזו כבלתי חוקיות, ובכך נאכפו והונהגו התיאוריות הנאציות.
