אירנה סנדלר (1910–2008) הייתה עובדת סוציאלית פולניה שעזרה ליהודים בוורשה במשך הכיבוש הנאצי. היא הפכה לפעילה מובילה בארגון ז'גוטה לאחר הקמתו בסתיו 1942. מ-1943, בתור ממונה על מדור הילדים, השתמשה בקשרים שלה עם בתי יתומים ומוסדות אחרים כדי למצוא מקומות מחבוא לילדים. מספר הילדים המדויק שהיא הצילה עם עבודתה אינו ידוע, אך קיימים אומדנים המעמידים אותו בכ-2,500.
סנדלר הייתה רק בת 29 כשהגרמנים כבשו את ורשה בתחילת מלחמת העולם השנייה. היא סיכנה את חייה כדי להיכנס לגטו ורשה לאחר סגירתו בנובמבר 1940, באמצעות אישור שהיא הישגה כדי לבצע פיקוח על תנאי הסניטציה. היא השתמשה באישור שלה כדי לעזור להבריח אנשים לצאת מהגטו. כאשר הוקם ז'גוטה אחרי "הגירוש הגדול" של קיץ 1942, סנדלר הפכה לפעילה מובילה, ופעלה להברחת ניצולים ולהבטחת מקומות מחבוא עבורם.
בספטמבר 1943, סנדלר מונתה לממונה על מדור הילדים, ועזרה למצאו מגורים לילדים שננטשו בעקבות ההשמדה הסופית של הגטו, בבתי יתומים ומוסדות דתיים בתוך הערים ורשה, לובלין וסביבתן.היא נעצרה, עונתה ונידונה למוות בכלא פוויאק באוקטובר 1943.השתחררה בפברואר 1944 על ידי המחתרת הפולנית ששיחדה קצינים בכלא.לאחר שחרורה, אחרי תקופה קצרה שהסתתרה, המשיכה לפעול למען המחתרת.כאשר התבקשה להסביר את מעשייה, ענתה:"אבא שלי לימד אותי שכאשר מישהו טובע אתה לא שואל אם הוא יודע לשחות, פשוט קופץ ועוזר לו".ב-1965הוענק לה תואר של חסידת אומות העולם. היא נפטרה בוורשה ב-2008, בגיל 98.
