מחנות ריכוז לשעבר רבים שמורים כפי שנמצאו ביום השחרור, ככל שהדבר אפשרי. אתרים אחרים שמורים כאתרי הנצחה. שלושה גורמים הכתיבו את ההיסטוריה של מחנות הריכוז אחרי המלחמה: גישות הממשלות הלאומיות, אקטיביזם מצד האסירים לשעבר וצאצאיהם וההיסטוריה המלחמתית של האתרים בעצמם.
ממשלות גרמניה המזרחית והמערבית לאחר המלחמה שמרו על אתרי מחנות הריכוז. במקרים רבים, כגון בדכאו, המחנה המרכזי נשמר בעוד שמחנות המשנה נהרסו. ממשלת אוסטריה אימצה גישה דומה במאוטהאוזן. לעתים קרובות גישה זאת אומצה באתרים ששימשו כמחנות לעקורים. בברגן-בלזן, הצבא הבריטי הרס חלקים גדולים מהמחנה כניסיון לעצור מחלות, למרות שהאתר היה מחנה לעקורים עד 1950. ב-1952, בברגן-בלזן הוקם אתר הנצחה, וב-1966 נפתחה שם תערוכה. עבודות המחקר והחינוך לא התחילו אלה עד שנות ה-1980. האתר כולו עוצב מחדש בין 2007 ל-2011.
ממשלות באירופה המערבית אימצו דרכי פעולה דומות לאלה של גרמניה: בצרפת, בלגיה, הולנד ואיטליה ובמדינות אחרות נשמרו מחנות המעבר ומחנות העבודה. הרבה מאתרים אלה הם אתרי הנצחה ולא מוזיאונים, לעתים קרובות בגלל האקטיביזם מצד הניצולים וצאצאיהם, כפי שקרה במקרה של וסטרבורק בהולנד. בגוש הקומוניסטי לשעבר, הסתבכו מאמצי הקמת אתרי הנצחה בגלל הסתירה בין אתרי הנצחה לזכר השואה לאתרי הנצחה לזכר הזוועות נגד הלא-יהודים.
במקרה של מחנות המוות בפולין בכיבוש הנאצי, הגורם המכריע היו תנאי האתרים אחרי המלחמה. אושוויץ ומיידנק אשר שוחררו על ידי הצבא האדום היו כמעט ללא פגע, נשמרו כמוזיאונים שהוקמו ב-1947 על פי החלטת הפרלמנט הפולני. מאז ביקורו של שגריר ארצות הברית לשעבר רונלד ס. לאודר באושוויץ ב-1987, אושוויץ-בירקנאו נשמר ותוחזק במידה רבה תודות לתמיכת הקרן רונלד ס. לאודר.
המחנות שהשתייכו למבצע ריינהארד פורקו על ידי הנאצים אחרי הפסקת פעולות הטבח, ובמקרים של טרבלינקה וסוביבור, בעקבות מרד אסירים.אדמת האתרים נחרשה לחלוטין, עצים נשתלו בה ואיכרים פולנים שוכנו בבתים.ממשלת פולין הקימה אתר הנצחה בטרבלינקה ב-1958: 17,000 אבנים מציינות את הקהילות שהושמדו במחנה, בתוספת מצבת אבן אחת המוקדשת ליאנוש קורצ'ק, המחנך הפולני שנרצח יחד עם ילדי בית היתומים שלו ב-1942. הוקמו אתרי הנצחה קטנים ב-בלז'ץ ובסוביבור בשנות ה-1960. ב-2004 בלז'ץ קיבל אתר הנצחה חדש וגדול הרבה יותר וכמו כן מרכז מבקרים: סוביבור נמצאת בתהליך הרחבה. חלמנו לא קיבל אתר הנצחה עד 1990, אחרי נפילת בקומוניזם.
