אבא קובנר (1918–1987) וויטקה קמפנר (1922–2012) היו שני מנהיגים של מדור וילנא בתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר". ויטקה נולדה בקליש שבפולין אבל ב-1939 ברחה אחרי הפלישה הגרמנית לליטא הכבושה על ידי הסובייטים. קובנר נולד בעיר סבסטופול שבקרים אבל למד בבית ספר בווילנא.
בסתיו 1941, לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות, הנאצים הקימו שני גטאות בווילנא. זמן קצר אחר כך התחיל הירי ההמוני ביהודים. לגטו הגיעו שמועות על הרציחות וקמפנר וקובנר התחילו בהפיכת קבוצת הנערים לתא פרטיזני. קמפנר יצאה בפעולה הראשונה של התנגדות חמושה, להברחת פצצה מהגטו כדי לפוצץ מסילת רכבת.
במרוצת 1941, קמפנר השתכנעה שהירי בפונאר היו חלק מתוכנית הגרמנים להשמיד את יהדות אירופה. ב-31 בדצמבר 1941, קובנר, קמפנר והבלדר טוסיה אלטמן קראו את ההצהרה, שהתפרסמה מאז, הקוראת ליהודי גטו וילנא לא להיות מובלים כצאן לטבח. זאת אחד מהערכות המוקדמות על תוכנית הנאצית להשמדת עם ובאמצעותה התאחדה ההתנגדות בווילנא בתוך ארגון הפרטיזנים המאוחד.
אם זאת, קובנר וקמפנר לא הצליחו לשכנע רבים מתושבי גטו וילנא לעזוב לפני השמדתו בספטמבר 1943. במשך תשעת החודשים לאחר מכן, קבוצת הפרטיזנים שלהם המכונה "הנוקמים", ניהלה מערכה מוצלחת של מתקפות נגד הגרמנים. מעריכים שהנוקמים הרגו 212 גרמנים והצילו 71 יהודים.
קובנר וקמפנר חזרו לווילנא אחרי שהצבא האדום שחרר את העיר ביולי 1944. מתוך כעס על הרצח וההרס ההמוניים תכננו תוכניות נקם בגרמנים להרעלת הלחם במחנה שבויים. לפני שקובנר וקמפנר התחתנו ב-1946, הם גם שיתפו פעולה עם הארגון המחתרתי "הבריחה" להבריח ניצולים לפלסטינה-ארץ ישראל. הם בעצמם עלו לפלסטינה-ארץ ישראל מיד לאחר חתונתם.
במלחמת העצמאות פיקד קובנר על חיילים, ואחר כך התפרסם כסופר ומשורר.הוא העיד במפט נגד אדולף אייכמן ב-1961, וקרא את הצהרת וילנא לפרוטוקול. אבא קובנר נפטר ב-1987. ויטקה קמפנר נפטרה ב-2012.
