עם הגברת הרדיפות והדיכוי מצד גרמניה הנאצית כלפי יהודים בגרמניה ובמדינות אירופה שגרמניה כבשה בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, הפרטים על כליאת יהודים בגטאות ועל גירושם אחר-כך למחנות ריכוז נודעו לממשלות בעלות הברית ולתקשורת מארגונים יהודיים ומממשלות גולות של המדינות הכבושות. אף שלא תמיד הדיווחים האלה היו מדויקים לגמרי, התמונה הכללית של רדיפה רחבת היקף הייתה ברורה.
כבר ב-7 בדצמבר 1939 הניו יורק טיימס פרסם בהבלטה מחאה ציבורית של הוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי נגד העובדה שיהודי פולין אולצו לחיות ב"שמורה" במחוז לובלין שבפולין, וששם נחשפו להרעבה וליחס לא אנושי.
שנתיים מאוחר יותר, ב-30 ביוני 1942, אותו עיתון פרסם מאמר שכותרתו הייתה "1,000,000 יהודים נרצחו על ידי הנאצים", על פי דיווח שקיבל הקונגרס היהודי העולמי מהממשלה הפולנית הגולה בלונדון, על כך שהנאצים הקימו "בית מטבחיים ענקי ליהודים" במזרח אירופה.
בעיתונות הבריטית פורסמו מאמרים דומים: ביוני 1942 פרסם הדיילי טלגראף מאמר המתאר את גורל יהדות אירופה "הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית", אם כי עשה זאת בעמוד חמש של עיתון שמנה שישה עמודים.
באוגוסט 1942, נודע למחלקת המדינה של ארצות הברית ולמשרד החוץ הבריטי ממברק ששלח גרהרט מ. ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בג'נבה, על תוכנית ממשלת גרמניה ש"כל היהודים במדינות הכבושות או הנשלטות" על ידי גרמניה "לאחר גירוש וריכוז" במזרח, מוכרחים להיות "מושמדים כדי לפתור אחת ולתמיד את השאלה היהודית באירופה".
