הגטאות היו שכונות של ערים ועיירות במזרח אירופה הכבושה של ידי הגרמנים, שבהן היהודים אולצו לחיות, בנפרד משאר האוכלוסייה. רוב רובם של הגטאות היו בפולין הכבושה על ידי הגרמנים ובטריטוריות שהיו שייכות לברית המועצות לפני פלישת הגרמנים ב-1941.
אין הסכמה בקרב ההיסטוריונים לגבי תפקיד הגטאות בתוכנית הנאצית ליהודי אירופה. כמה מהם טוענים שהגטאות היו צעד מכוון לקראת ההשמדה, באמצעות ריכוז יהודים במקומות מסוימים. אחרים טוענים שההבדלים הגדולים בהתפתחות הגטאות ותחזוקתם רומזים שהם כוונו תחילה כאמצעים מקומיים כתגובה לפלישה לאזורים עם אוכלוסיות יהודים גדולות: עד מלחמת העולם השנייה, בפולין ובברית המועצות חיו האוכלוסיות היהודיות הגדולות ביותר בעולם.
הגטו הראשון הוקם בכפר
פיוטרקוב טריבונלסקי אחרי פלישת גרמניה ב-1939.הגטו האחרון
שחוסל היה גטו לודג'/ליצמנשטאדט באוגוסט-ספטמבר 1944.
גטאות רבים היו סגורים, כלומר מוקפים בחומות, אך אחרים, כגון בבנדין ובסוסנוביץ,
היו "פתוחים" ואפשרו ליהודים לצאת או לעבוד באזורים אחרים. הגטו הגדול ביותר היה בוורשה, שבו צופפו יחד למעלה
מ-400,000 יהודים. מקיץ 1942, השלטונות הנאצים החלו לגרש
כמויות גדולות של יהודים למחנות המוות להשמדתם, ושנה לאחר מכן החל תהליך השמדת
הגטאות וגירוש היהודים הנותרים.
